רש"י על מנחות מ״ח

1 והשאר נאכלות בפדיון - כדמפרש ואזיל:

2 הא דלא כרבי - אלא כרבי אלעזר בר' שמעון דאמר שחיטה לא מקדשא לפיכך אפשר להו בתקנה זו קודם זריקה שעדיין אין להם שום קדושת הגוף והרי הן כתחלתן ומושך איזה שתים שירצה וזורק הדם עליהן ומקדשן ומתירן ואלו שנשארו בקדושת דמים שלהן אסורות עד שיפדו ופודן ככל קדושת דמים ואוכל כל מה שירצה:

3 דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדשא - נהי דשתים מהן אין להן אלא קדושת דמים וישנן בפדיה דכבשים מידי דחזו להו קמקדשי ואינך קדושת דמים בעלמא עלייהו ונפקי לחולין ומביא מעות ואומר בכל מקום שהן השתים שאינן מקודשות יתחללו על מעות הללו ובלא פדיה לא מתאכלי דלא שריא להו זריקת הכבשים מיהו היכא פריק להו והיכי משתרו והרי אינו מכיר אלו הן שאינן מקודשות:

4 ואי מפיק להו לכולהו אבראי - ופריק להו לתרתי מינייהו:

5 כיון דכתיב - בשתי הלחם:

6 לפני ה' - והניף הכהן אותם על לחם הבכורים וגו' ויקרא כ״ג:כ׳ שמע מינה פנים נינהו:

7 איפסלו להו - המקודשות ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולם פסולות:

8 ואי דפריק להו גואי - ואוכלן כהן בפנים לארבעתן השתים חולין והשתים קודש קמעייל חולין לעזרה:

9 ממילא הויין - דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא לא הכניסן משנעשו חולין:

10 והתניא אין פודן אלא בחוץ - משום חולין לעזרה:

11 הא ודאי - דקתני פודן בחוץ דלא כרבי ועושה תקנה זו קודם זריקה ומושך איזו שתים שירצה והוא הדין דהוה מצי למיפרך ברישא דאי רבי ארבעתן בעי לאונופי בהדייהו דהא לא ידע מי הן דקדושות ומיהו דאלימא מיניה אקשי ליה עד דאפקיה מטעמיה:

12 לא קדשו לה כלל - והכא נמי אמאי קדשו שתי חלות מתוך ארבע:

13 הכל מודים כו' - ואע"ג דלא פריש הי מינייהו:

14 טוראתא - שם מקום:

15 ד' כבשים - ואין הדין אלא שנים:

16 שאם אי אתה אומר כן - לזרוק את שלא לשמה תחילה אלא את לשמו תחילה:

17 הפסדת את האחרונים - כדאמר לעיל מנחות דף מז: אין לך דבר שנראה לשמן ונדחה מלשמן כגון הני דמשזרק ראשונים לשמן תו לא חזו הנך לשמן וכיון דנדחה מלשמן אין כשרין שלא לשמן כשאר כל הזבחים. ל"א שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת את הנזרקים באחרונה דהא לא צריכי ופסולין:

18 עמוד חטא - ושלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות בזבחים:

19 בשביל שתזכה - לאכול את השנים:

20 אברי חטאת - הנאכלין לכהנים:

21 שנתערבו באברי עולה - העולים למזבח ינתנו למעלה כולם על המערכה:

22 ואמאי - יצאו לבית השריפה:

23 לימא עמוד חטא - והעלה למזבח חטאת שאינה ראויה לו בשביל שתזכה שלא להפסיד עולה:

24 חטא בחטאת לזכות בחטאת - כגון לעיל בכבשים שחוטא בעצמו וזוכה בעצמו אמר:

25 לפני זמנן - קודם עצרת:

26 לאחר זמנן - לאחר עצרת:

27 הדם יזרק - שלא לשמן:

28 ואם היתה שבת - אשלא לשמן קאי ועצרת ושבת היא לא יזרוק דכיון דאידחי מקרבן ציבור תו לא דחי שבת:

29 ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימורין לערב - אבל היום לא יקטירם:

30 לימא עמוד וחטא - יזרוק בשבת לכתחילה:

31 בשביל שתזכה - להקטיר אימורין לערב ותאכל בשר ואמאי אמר לא יזרוק ונפסל הדם בשקיעת החמה:

32 עמוד חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן - כגון כבשים דזוכה בהן בו ביום:

33 חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה - היינו עדשים שקורין מי"ץ:

34 תחתונה - בור שלפני הגת:

35 התחתונה טמאה - שיש שם חולין טמאין:

36 מודה רבי אליעזר ורבי יהושע כו' - אע"ג דחייש רבי יהושע לקמן בהפסד חולין מודה הוא שאם יכול לחזור אחר כלי טהור לקבל או אפי' רביעית יציל ואע"פ שבין כך ובין כך תפול התרומה לתוך החולין וילך הכל לאיבוד לפי שתרומה טמאה אין לה תקנה:

37 תרד ותטמא - אע"ג דמיפסדא לחולין דעד השתא הוו חזו ליה בימי טומאה והשתא לא חזו למידי:

38 ולא יטמאנה ביד - לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין:

39 אף יטמא ביד - אלמא חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין:

40 דלטומאה אזלא - אם תפול בחולין נמי אבודה לאו חוטא הוא:

41 כי אתא רב יצחק תנא שלא כמצותן - שלא לשמן ל"א שדינן בני שנה והביא בני שתים ומפי המורה שמעתיהו ומפי רוב הגאונים ולשון אחרון אינו כלום דאם כן מאי ששחטן שהביאן מיבעי ליה:

42 ותעובר צורתן - לפי שאין שורפין קדשים עד שיפסלו בלינה משום בזיון קדשים אלא אם כן פסולו בגופו כגון פיגול וטמא:

43 דמקיש - דכתיב גבי חטאת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:

44 תני פסולין - כחטאת דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת ולאידך לישנא מדמי להו לחטאת שעברה שנתה דפסולה כדתנן חמש חטאת מתות במסכת תמורה דף טו.:

45 שלמי חובה משלמי נדבה - דכשרין שלא לשמן דבכלל כל הזבחים הן ולאידך לישנא אם נדר טלה לשלמים והביא איל כשר כדאמרינן בפ' הרי עלי עשרון לקמן מנחות קז: קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא ואפי' רבי מודה דזבח כשר:

46 ושאר שלמי נזיר - דלעיל מיניה קאי אקרבנות נזיר בתוספתא דנזיר בפרק נזיר שאכל אחד מכל האיסורין וקתני הראויין לבוא בן שנה והביאו בן שתים שתים והביאו בן שנה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמים כגון שלמי נזיר דחובה הן ששחטן שלא כמצותן שלא לשמן ולאידך לישנא בן שנה דשלמי נזיר איל כתיב בהו ואיל בן שתי שנים:

47 כשרין - כשלמי נדבה ונאכלין ליום ולילה כחומר שלמי נזיר דדינו כדין תודה דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר:

48 ואין טעונין לא לחם ולא זרוע - הואיל ואין הנזיר ניתר בהן קתני מיהא כשרין ואע"ג דאיתקש לחטאת דכתיב וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים במדבר ו׳:י״ד אלמא מגמר שלמים משלמים חובה מנדבה עדיף ליה:

49 אשם בן שנה - כגון דנזיר טמא ומצורע דכתיב כבש:

50 בן שתים - כגון גזילות ומעילות דכתיב איל:

51 עולת נזיר ויולדת ומצורע - דכתיב בהו כבש:

52 בן שתי שנים כו' כשרין - דגמרינן מעולת נדבה דאם נדר קטן והביא גדול הזבח כשר:

53 חוץ משלא לשמו - דפסול בחטאת וכשר באשם וקשיא לר' יצחק דקתני בהדיא דגמר עולת חובה מעולת נדבה ואע"ג דגבי חטאת כתיבי עולת מצורע ועולת נזיר לא מקשי לה לחטאת למיפסלינהו בני שתי שנים דמגמר חובה מנדבה עדיף ורבי יצחק נמי ליגמר שלמי חובה משלמי נדבה בין שלא לשמו בין לב' שנים ואי קשיא מאי שנא אשם שלא כמצותו פסול יותר מעולה תריץ משום דלא אשכחן אשם נדבה למגמר מיניה:

54 תנא דבי לוי - דגמר חובה מנדבה ולא גמר חובה מחובה:

55 מחוסר זמן בבעלים - קודם שיכלו שבעת ימי ספירתן דאין אשם אלא בנזיר טמא:

56 ואי איתא - דגמר תנא דבי לוי חובה מנדבה לגמר אשם בן שתי שנים משלמים דנדבה בן שתי שנים:

57 דנין דבר שלא בהכשרו - כגון שלמי נדבה שבאו שלא בהכשרן כגון שלא לשמן או קטן והביא גדול:

58 ואין דנין דבר שלא בהכשרן - כגון אשם נזיר בן שתים מדבר שבהכשרן מאשם גזילות בן שתים שהרי הכשירו בכך:

59 יוצא בבמה - הכשירו בכך דהא ליכא קלעים: